, קשה לי לתאר מה בדיוק גורם לי לאי נוחות בבואי לבקר במניין שוויוני, אך האמת היא שזו אכן תחושתי. יכול להיות שמדובר בסלידה דוגמטית וחסרת היגיון ולכידות פנימית, ואולי אני צריך לשנות את עמדתי ביחס למניינים הללו. אני מבין לליבן של הנשים שרוצות להשתתף במניין שאליו הולכים כולם כמשפחה במסגרת קהילה נורמאלית. הרצון לשנות את מודל התפילה הגרעיני למשהו יותר שוויוני ומתוקן נראה בעיני כשינוי משמעותי אך מבורך, וככזה, הוא נכנס לקטגוריה של דברים שאותם אנו בוחנים, אם הם דומים יותר למשכן או לעגל. נכון הוא הדבר, שהיהדות הולכת בדרך ה'אבולוציה' ולא ה'רבולוציה' כדברי הרב שרלו, והתפתחות איטית והדרגתית יותר מתאימה לה, אך ישנם דוגמאות הפוכות, כמו החסידות, או הרמב"ם למשל, שנגדם יצאו בשצף קצף אך למפרע התבררו כברכה גדולה למסורת היהודית.

, התבקשתי להביע את עמדתי כך שתהווה בסיס מסוים לדיון, אני אישית חושב שישנה בעיה גדולה עם מקומה של האישה בבית הכנסת בפרט ובקהילה בכלל. אני חושב שהגיע הזמן להבין מה עומד אל מול מה, מצד אחד ישנה מסורת רבת שנים של הדרת נשים ביהדות ומאידך ישנו ערך ברור וחד של שוויון מגדרי בו אני מאמין- ערך זה גם יש לו השלכה דתית, ללא ביטוי מעשי שלו אני חושב שנשים רבות פשוט יאבדו את אמונתם.  מבחינתי ערך זה גובר על המסורת ודוחף אותי לחזור לספרים ולראות מה הגבול המקסימלי המותר מבחינה הלכתית אף אם הוא עומד בסתירה למסורת. דבר זה דוחף אותי לקריאה חדה לשידוד בתי הכנסת איש איש בדרכו, הן בדבר קטן כמו אמירת דברי תורה על ידי נשים, הן על ידי מינוי רבניות ולא רק רבנים וכלה במניינים שוויונם הלכתיים. אני כן יכנס להתפלל במינן כזה (על אף שעוד לא יצא לי) על אף שלא אבחר בבית כנסת זה כבית כנסת הקבוע שלי מתוך תחושה שמבחינה כללית הדבר קצת מוקדם.